נקבוביות פעורות – ממה הן נגרמות? כיצד מטפלים בהן?

נקבוביות פעורות הן אחת התלונות האסתטיות הנפוצות ביותר. נשים וגברים, צעירים ובוגרים, עור שמן וגם עור יבש. נקבוביות פעורות אינן פתלוגיה, או "בעיה", הן תוצאה של תהליכים פיזיולוגיים שונים בעור. כדי שנוכל לטפל בהן נכון, נצטרך להבין ראשית – כיצד נוצרות.

איך נוצרות נקבוביות פעורות?

נקבוביות הן פתחי זקיקי השערה ובלוטות החלב. הן חלק טבעי ממבנה העור. בוודאי שמתם לב, שאין תינוקות עם נקבוביות פעורות. למה? משום שנקבוביות פעורות אינן מולדות. הן מתפתחות עם השנים.

בגיל ההתבגרות מתחילה עלייה חדה בפעילות בלוטות החלב בהשפעת הורמונים אנדרוגניים (הורמוני מין גבריים). אגב, הורמוני מין גבריים וגם נשיים – יש בשני המינים 😊 ייצור סבום (חלב) מוגבר מפעיל לחץ מתמשך על דופן הזקיק. הפתח מתרחב בהדרגה. בהמשך החיים מצטרפים גורמים נוספים כמו האטה בקצב התחדשות התאים, חשיפה לשמש ופגיעה הדרגתית בקולגן ובאלסטין שסביב פתח הנקבובית. אבל כאן אנו מדברים על גילאים בוגרים יותר – לקראת שנות ה-40 ואילך. משנות ה-50 זה עוד יותר בולט, בעור שלא טופח נכון.

האם מדובר רק בעור שמן? לא בהכרח. נקבוביות פעורות הן תוצאה של שילוב בין פעילות סבום, מבנה דרמלי תומך, קצב קרטיניזציה (התפתחות והבשלת תאי העור) ונטייה גנטית.

גנטיקה, סביבה וטיפוח – עד כמה כל אחד קובע?

נקבוביות מופיעות גם בגברים וגם בנשים. האם יש הבדל? כן. אצל גברים הן לרוב בולטות יותר, בעיקר בשל פעילות סבום גבוהה יותר. אבל גנטיקה אינה גזירת גורל.

הגנטיקה קובעת את פוטנציאל גודל הזקיק ואת רמת פעילות בלוטות החלב, אך הסביבה והטיפוח קובעים איך זה ייראה בפועל. חשיפה כרונית לשמש, זיהום אוויר, עישון וסטרס חמצוני פוגעים ברקמה התומכת סביב הנקבובית. גם טיפוח לא מדויק יכול להחמיר את המראה.

שאלה מאד נפוצה היא: האם לכלוך ושיירי תאים “מרחיבים” נקבוביות? הם לא הגורם העיקרי, אבל הם בהחלט מחמירים את הנראות. הצטברות תאים מתים, סבום מחומצן וזיהום סביבתי מדגישה את פתח הנקבובית, יוצרת ניגוד צבע ומעודדת דלקת תת־קלינית. לכן ניקוי נכון וקילוף מדויק הם מפתח חשוב במראה של הנקבוביות הפעורות. הם הרבה יותר מהמלצה – הם קריטיים לקבלת עור עם מראה אסתטי יותר.

 

נקבוביות פעורות בגיל הבוגר – למה בכלל זה קורה? ואיך זה שהן קיימות גם בעור יבש?

רבים מופתעים לגלות שבגילאי 40, 50 ויותר, נקבוביות בולטות מופיעות גם בעור שאינו שמן. למה זה קורה?

בגיל הבוגר, מוקד הבעיה משתנה. פחות קשור לסבום, יותר נעוץ במבנה העור. הקולגן והאלסטין סביב פתח הזקיק נחלשים. התמיכה הדרמלית, כלומר צפיפות הקולגן ועובי הדרמיס – כל אלה יורדים. מה שהחזיק את קירות הנקבובית בצורה יציבה והדוקה יחסית, מתרופף עם הגיל.  הנקבובית לא בהכרח “נפתחת”, אלא פשוט נראית גדולה יותר כי אין מה שמחזיק אותה. בנוסף, האטה בהתחדשות התאים ושינויים בטקסטורה הכללית מדגישים את הפתחים.

בנוסף, עם הגיל ישנה התרופפות של העור, צניחה שלו (כוח הכבידה, כן?…) ונקבוביות קיימות נראות פעורות יותר. ואם נדבר על העור הלא-מטופל, שלא לומר מוזנח, ישנה הצטברות תאים ותוכן נוסף בתוך הנקבובית, מה ששומר על הפתח פעור. והעור הוא איבר מאד "מסתגל": תרגילו את פתח הזקיק לנפח מסויים (שמלא בתכולה שלא נוקתה והוסרה) כך הפתח יישאר.

מה המשמעות הטיפולית? בגיל הבוגר, איזון סבום לבדו אינו מספיק. הוא אפילו לא מרכז הבעייה כאן. מה שנדרש הוא – טיפול שמשפר את איכות הרקמה התומכת. שמקלף, שממצק את העור, שמסיר את התכולה המיותרת מתוך הנקבוביות ומהדק את העור סביבן כך שהן שהקוטר הנראה לעין – מצטמצם.

אילו מרכיבים באמת משפיעים על מראה הנקבוביות?

כאן חשוב קודם כל לתאם ציפיות. אנחנו לא מדברים על "סגירת" הנקבוביות ועל קבלת עור חלק "פורצלן". מה שכן, וזה הוכח גם במחקרים – אפשר לצמצם את קוטר הנקבובית ובכך לשפר את המראה. גם מדדו את זה…

רטינואידים – נגזרות של ויטמין A, או במלים אחרות נגזרות של רטינול, הם בין הכלים המבוססים ביותר. איך הם פועלים? הם מווסתים את תהליך התפתחות והבשלת התאים בעור. תאים מתים עוזבים את העור בזמן ולא נתקעים בפתח הזקיק. הנקבובית "נקייה" ממה שלא צריך להיות בה. הרטינול לסוגיו גם מאזן את הפרשת החלב וזה גם כן מסייע לשיפור קוטר הנקבובית.  התהליך לוקח כמה חודשים, אבל נותן תוצאות יציבות לאורך זמן. רואים שיפור כבר בשבועות הראשונים. נחוץ ריכוז מספיק גבוה כדי לקבל תוצאה טובה, תכשירים מקצועיים (שיש אצל קוסמטיקאיות) יתנו שיפור משמעותי יותר.

ניאצינאמיד משפיע גם הוא. כבר בריכוזים של 2% הוא מפחית הפרשת סבום. האם הוא משפיע כמו רטינול ונגזרותיו? הרבה פחות. אבל הוא מצטרף לתהליך ומשפר אותו.

חומצות אלפא־הידרוקסי, כמו גליקולית ולקטית, משפרות את המראה כי הן מסירות תאים סביב פתח הנקבובית. גם חומצה סליצילית עושה זאת. החומצה הגליקולית חזקה יותר, אך הלקטית- שהנה עדינה יותר – מתאימה במיוחד לעור בוגר או רגיש. שתיהן משפרות את אחידות מרקם העור, וגם תורמות לאורך זמן לצמצום הופעת נקבוביות מוגדלות חדשות.

ומה לגבי טיפולים טכנולוגיים בקליניקה של הקוסמטיקאית?

כאן חשוב לשאול שאלה מקדימה: למה הנקבובית נראית גדולה?

בגיל צעיר, כשהעור מוצק והתמיכה טובה, הבעיה היא לרוב תוכן הזקיק. כלומר – הרבה סבום, עודף קרטיניזציה (תאים מתחלקים מהר, לא עוזבים בזמן), הצטברות תאים מתים בנקבובית. במקרים כאלה, רטינואידים וקילוף במינון הנכון – יעילים יותר ממכשור.

בגיל הבוגר, כשהבעיה מבנית, טכנולוגיות כמו מיקרונידלינג או גלי רדיו אבלטיביים (פוצעים, כמו גלי רדיו פרקשיונל) הופכות רלוונטיות. הן אינן פועלות על מה שעובר בפתח עצמו, אלא משפרות את איכות הרקמה שמחזיקה אותו. שמהדקת אותו. מחקרים מראים שיפור של עשרות אחוזים במדדים של נראות העור, נפח הנקבוביות או מספר נקבוביות פעורות לאחר סדרת טיפולים.

ועדיין, גם כאן אין פתרון קסם. טיפולים אגרסיביים מדי עלולים להחמיר. הדיוק וההתאמה האישית הם המפתח.

בכמה אחוזים באמת אפשר לצמצם נקבוביות?

זו שאלה שהרבה שואלים, כולל אנשי מקצוע. התשובה היא, שאי אפשר לזרוק מספר לחלל האוויר. ישנם מחקרים רבים, עם צורות מדידה שונות. רוב המחקרים אינם מודדים את אחוזי הירידה של קוטר נקבובית בודדת, אלא שינוי במספר הנקבוביות שנראות בולטות לעין, הנפח שלהן או נראות כללית.

במחקרים על טיפול בטכנולוגיות (כמו אלה שהוזכרו למעלה) מדווחים על שיפור של כ־30% עד 50% במדדים הללו בתום הסדרה. זה משמעותי, אך לא מוחלט. אבל: אוכלוסיות המחקרים הללו הן בד"כ בגיל ביניים-עד-בוגר. רואים גם, שכאשר הטיפול בטכנולוגיה נעשה על צעירים, התוצאה פחות משמעותית. מדוע? זה די מובן, הבעיה בעור הצעיר איננה מבנית, אין בעיה של רקמה תומכת, עור הצעירים מוצק ותומך היטב בקירות הנקבובית. שם הכיוון הוא יותר שימוש בחומרים למריחה.

מחקרים על מרכיבים למריחה (רטינול, חומצות הידרוקסי) מראים שיפור כללי במראה הנקבוביות אך לא באחוזים שצויינו למעלה אלא שיפור יותר מתון. אבל החומרים למריחה חשובים מאד לצמצום קוטר הנקבובית ולמניעת התרחבות שלה בגיל הבוגר יותר. עור שטופל היטב מגיל צעיר, יגיע לשנות ה-40 וה-50 ואילך, במצב יותר חלק, בריא, מאוזן ואסתטי.

השורה התחתונה

נקבוביות פעורות אינן בעיה אחת עם פתרון אחד. לפעמים הן בולטות בגלל מה שמצטבר בתוכן, ולפעמים בגלל מה שחסר סביבן. ניקוי, איזון, קילוף,  מרכיבים פעילים וטכנולוגיות מתקדמות – חשובים כטיפול אחד שלם. כלומר, כל המרכיבים הללו משלימים ומגבירים אחד את השני.

כאשר מבינים למה הנקבובית נראית גדולה, ניתן לבחור טיפול שנותן שיפור אמיתי, ולא רק אפקט זמני. אנו עובדים בצורה חכמה עם הפיזיולוגיה של העור.

 

***************************

הרחבה מקצועית למטפלי ביופור

תכשירים יעילים לנקבוביות פעורות בגיל הצעיר -עד גיל 30:

רניו – נותן את התוצאה המהירה ביותר, מעט אחריו-  איי אר קונטרול.

זוהי דוגמה לכך שמרכיבים נבחרים לפי מטרה טיפולית ולא לפי גיל.

ברייט – תוצאה טובה, לוקחת מעט יותר זמן. מתאים לגוונים 1-3.5.

לקטו פיל – לוקח מעט יותר מאשר ברייט. מתאים לכל גווני העור. מעולה לעור רגיש.

מעל גיל 30: עדיף להשתמש ברניו / איי אר קונטרול. רניו קצת יותר  מהיר. אלה נקבוביות שהתקבעו יותר בעור, ושילוב של קילוף ואיזון יחדיו יתנו תוצאה יותר טובה.

משנות ה-40, עדיף לשלב בנוסף גם טכנולוגיות אבלטיביות (פציעה/כוויה מבוקרת) כמו:  גלי רדיו פרקשיונל / מיקרונידלינג. הן יותר יעילות מטכנולוגית פלזמה בהיבט של נקבוביות. הטכנולוגיות ישולבו עם רניו או איי-אר קונטרול.

פילינג בקליניקה: ביו פיל גליקוליק יעיל יותר מביו פיל לקטיק בטיפול בנקבוביות פעורות. הפילינג ככלל יעיל יותר בגילאים שמעל 35. בצעירים יותר, כדאי להוסיף גם אזו פיל לטיפול. בסדרת טיפולי אזו פיל במרווח של שבועיים, אפשר להשיג ירידה בהפרשת הסבום ומכאן שיהיה שיפור גם במראה הנקבוביות.