קרם הלחות והאפידרמיס
הליפידים באפידרמיס ממלאים תפקיד חשוב בעור, הם מסייעים לשכבה הקרנית לווסת את איבוד המים מבפנים החוצה. אם הם מוסרים ע"י סבונים מייבשים או דטרגנטים, או בשל כווייה, העור מאבד מיכולתו לשמר את המים, הופך יבש ומתחיל להיסדק.
האפידרמיס מכיל גם אנזימים שתפקידם לסייע בהסרת תאי עור שהתבלו.
אנזימים צריכים לעבוד בסביבה לחה, כך שיובש בשכבה הקרנית מחמיר את בעיית המראה היבש והלא בריא.
גורמים רבים משפיעים על מה שאנו רואים כשאנו מסתכלים על העור: עוצמת וצבע האור, מצב העור וצבע העור הבסיסי. השילוב בין אלה יוצר אפקט שיכול להשתנות באופן דרמטי. באור יום רגיל, מה שאנו רואים מושפע בחלקו מהאופן בו האור משתקף בפני השטח של השכבה הקרנית, ובחלקו מהשתקפות האור מהדרמיס, דרך האפידרמיס החדיר-למחצה. אם השכבה הקרנית מכילה כמות מספקת של לחות, ושכבת התאים המתים הוסרה, הוא יהיה יותר "חדיר" לאור ויחזיר את קרני האור בצורה שווה, מה שמקנה לאור מראה קורן וברק יפה. אם העור יבש ומכוסה בתאים מתים – הוא מפזר את קרני האור במקום להחזיר אותן באופן שווה, ומראהו יהיה עמום ומחוספס. אם העור מוזן באמצעות לחות, ובפרט לחות המכילה שומן, הוא נראה בוהק יותר מכיוון שהוא משקף ומחזיר אור בצורה טובה יותר. חלק גדול מהאפקט של תכשירי הלחות קשור באופן בו משתקף האור באפידרמיס.
וכך זה נראה מבחוץ
כיצד פועלים קרמי הלחות?
רמת הלחות של העור מושפעת מגורמים רבים, חיצוניים ופנימיים:
- תנאי האקלים – יובש באוויר, קור, רוחות (קיים בפרט בחורף)
- נזקים שנגרמו לעור מחשיפה לשמש
- גנטיקה
- שינויים הורמונליים
- שהייה בקרבת מזגנים
- שימוש במרכיבי טיפוח המגרים את העור: סבון, אלכוהול וחומרים מגרים אחרים.
רמת הלחות של העור קשורה בראש ובראשונה לשכבה הקרנית – השכבה החיצונית ביותר של העור. כשהעור מתפקד באופן תקין, תאי השכבה הקרנית, שהינם תאים מתים, מושלים ונושרים באופן טבעי כל הזמן, ומוחלפים בו זמנית ע"י תאי עור חדשים הנוצרים בשכבות העמוקות יותר של העור.
אולם למעשה השכבה הקרנית, למרות שהיא מורכבת מתאים מתים, היא הרבה יותר מאשר המקום אליו מגיעים התאים "כדי למות", ולנשור. הקרנית היא מבנה דינמי, שמשפיע הן על מראה העור והן על בריאותו.
בין תאי השכבה הקרנית יש יסודות חיוניים המשמרים את מבנהו, אחידותו ושלמותו, את חלקותו והטונוס שלו, ואף מרכיבים של המערכת החיסונית. זהו החומר הבין-תאי: המטריקס.
היסודות שישנם במטריקס הם ה"טיח" המחזיק את הלבנים, כלומר תאי העור יחדיו.
המטריקס מורכב בעיקר מחומצות אמינו, צרמידים (שומנים), חומצה היאלורונית, כולסטרול, חומצות שומן, טריגליצרידים, פוספוליפידים, גליקוספינגוליפידים, אוריה, חומצה לינולאית, גלוקוזמינוגליקנים, גליצרין, מוקו-פולי-סכרידים, וסודיום PCA. המטריקס הבין תאי יוצר גבול חזק ומגן שמשמר את הלחות של תאי העור.
אם הגבול ייפגע – יאבדו תאי העור מים ויסודות חיוניים שהם זקוקים להם כדי להישאר גמישים, רכים ובריאים.
השכבה הקרנית עוזרת לעור לשמור על לחותו. היא מכילה גורמים שומניים, המסייעים לעור לא לאבד את לחותו כתוצאה מאידוי לסביבה, וכן גורמים סופחי-מים, ה"מחזיקים" מים וסופחים מים מהשכבות העמוקות של העור אל עבר השכבה הקרנית. קרם הלחות איננו "מעניק" לעור לחות, כפי שנוטים לחשוב: הוא מסייע לעור לשמור על לחותו. לחות היא תכונה של העור, ומקור המים בשכבה הקרנית הוא ברובו מהשכבות העמוקות יותר של העור.
קרמי לחות מכילים כימיקלים המעלים את תכולת המים של הקרנית – הם גורמים ממיימים. כיצד הם עושים זאת?
קרמי הלחות מכילים שתי קבוצות עיקריות של חומרים המסייעים לעור לשמור על לחותו:
א. גורמים אוטמים.
ב. גורמים "סופחי" מים.
המרכיבים הללו דומים, וחלקם אף זהים, למרכיבים טבעיים בעור (חיקוי ביולוגי).
גורמים אוטמים – פועלים ע"י חסימה פיזיולוגית של אובדן מים מהעור.
גורמים הידרופובים ("אוהבי-שמן") אלה יוצרים שכבה דקיקה האוטמת את העור ומונעת אידוי נוזלים. הגורמים האלו יכולים לעזור לשקם את הליפידים הטבעיים של העור, שנפגעים לפעמים משימוש בדטרגנטים ומגורמים מזיקים נוספים.
דוגמאות לגורמים אוטמים בקרמי לחות כוללות: פטרולטום, לנולינים ושמנים, דונג דבורים.
גורמים סופחי מים (לחותנים) – מושכים מים לעור.
המים נמשכים מהדרמיס, לעתים רחוקות בלבד מקורם בסביבה. ההידרציה (לחות) של השכבה הקרנית מסדירה את הליפידים הבין תאיים ואת התהליך הטבעי של השלת התאים. העור נעשה פחות פגיע למצבי יובש.
גורמי לחות בקרם הלחות מחקים את התפקיד של גורמי לחות טבעיים הידרופיליים ("אוהבי-מים") בקרנית.
כימיקלים אלה כוללים חומצות אמינו, חומצות לקטיות, חומצות אלפא הידרוקסיות, פרופילן גליקול, גליצרין ואוריאה. כמה מחומרים אלה הם מרכיבים של גורמי הלחות הטבעיים של העור.
קרמי לחות מכילים גם שומנים שהינם זהים לליפידים הבין תאים בעור. השילוב של חומצות שומן, צרמיד וכולסטרול בקרם הלחות עשוי לעזור לתקן את השכבות השומניות הכפולות המצויות בקרנית באופן טבעי.
שכבות אלה נפגעות מהשימוש בסבונים, ממסים ויובש קיצוני, מזג אוויר קר. קרם הלחות מחליף את מרכיבי-המפתח השומניים האלה.
קרמי לחות מכילים עוד מרכיבים מלבד גורמי לחות וגורמים אוטמים. ישנם מרכיבים המשפרים את רכות העור ע"י "שימון" ומילוי החללים בין תאי עור מתים. ישנם מרכיבים שאינם "פעילים"' אך נחוצים לצורך המסה (של מרכיבים בקרם), ייצוב, החלבה, עיכוב פירוק ופיזור החומרים הפעילים בקרם – במטרה ליצור מרקם נעים ויפה.
רוב קרמי הלחות מכילים 65-85% מים בתחליב, כאשר המים מתפקדים כגורם המפזר (שבו מומסים) את המרכיבים הפעילים והלא פעילים. תכולת המים הגבוהה גם מתפקדת כסיוע לספיגה של כמה מרכיבים ואידוי של הלחות.
המים משמשים כגורם לחות זמני.
המבנה המיוחד של השכבה הקרנית תורם לתפקוד שלה כמחסום בפני אובדן מים ובפני פגעי הסביבה החיצונית. אולם המטריקס,החומר הבין תאי, הוא פגיע מאד ונהרס בקלות. הוא פגיע לגורמים כגון: אור השמש, זיהום, תנאי יובש, דטרגנטים, וכן למוצרי טיפוח – במיוחד סבון, מוצרים המכילים אלכוהול ומרכיבים מגרים.
פגיעה מגורמים אלה מתרחשת על בסיס יומיומי. אם נתעלם מגורמים אלה נגרום להפרעה ולפגיעה מתמשכת במטריקס. נפגע בתפקודו של העור כגבול מגן ונסבול מיובש, שקרם הלחות ה"כבד" ביותר לא יועיל לו.
נזק למחסום של העור (השכבה הקרנית) והתוצאה שלו: אובדן מים מהעור. הוא הסיבה העיקרית להתפתחות עור יבש או דרמטיטיס.
קרמי לחות יכולים לעזור להעלות את הלחות של העור ע"י:
א. סיוע בשמירה על מיום העור – מניעת "בריחת" מים מהעור.
ב. תיקון, או שיקום המחסום ע"י שימוש בכימיקלים שהינם דומים לגורמי הלחות הטבעיים של העור.
נספח: ההרכב של קרמי לחות
כיצד שומר האפידרמיס על הלחות הטבעית של העור?
לאפידרמיס תפקיד חשוב בשמירת הלחות בעור. כזכור, האפידרמיס הוא השכבה החיצונית ביותר של העור.
המקור של כל תאי האפידרמיס הוא משכבת תאים אחת – שכבת תאי הבסיס, המתחלקים ללא הרף.
התאים ה"חדשים" נדחקים כלפי מעלה, אל השכבות הבאות של האפידרמיס, בדרכן החוצה אל השכבה הקרנית. במהלך הדרך הזו הם עוברים שינויים: הם משתנים במבנה ובהרכב שלהם, מתפרקים – תוך הפרשת חומרים שונים (שלחלקם תפקיד בשמירת לחות העור) ומגיעים לבסוף אל השכבה החיצונית ביותר: השכבה הקרנית.
כאן הם כבר תאים מתים, והם נושרים מן העור בצורה טבעית. משך הזמן מהתחלקותו של תא, ועד להגעתו לשכבה הקרנית הוא כ-28 יום.
האפידרמיס והשכבה הקרנית: מבט מקרוב
האפידרמיס מורכב משכבות של תאים הנמצאות בתנועה. גשרים חלבוניים, הנקראים דסמוזומים, שמקשרים את התאים זה לזה. שכבת תאי הבסיס היא הקרובה ביותר לדרמיס. תאים אלה מתחלקים שוב ושוב. במהלך התבגרותם, יש שינוי בפיזיולוגיה, בכימיה, בהרכב, בצורה ובכיוון שלהם. כאשר הם מגיעים לשכבה החיצונית ביותר – השכבה הקרנית, הם נקראים קורנאוציטים. כעת הם תאים מתים. לקורנאוציטים אין גרעין, ואין להם את שאר המבנים התאיים הרגילים. הם שטוחים, משושים, ומלאים בקרטין (חלבון היכול לשמור מים) ומוקפים במעטפת חלבונית וליפידים. צורתם וכיוונם של חלבוני הקרטין מוסיפים חוזק לשכבה הקרנית. ישנם בשכבה זאת 10-30 שכבות של קורנאוציטים זה על גבי זה. העור העבה בכפות הידיים והרגליים מכיל את המספר הרב ביותר של שכבות קורנאוציטים.
בין התאים ישנן שכבות כפולות של ליפידים המקיפות אותם בשטח הבין-תאי. המבנה הזה יוצר את הגבול הפיזי הטבעי, המאופיין ביכולת לשמירת לחות.
גורמי הלחות הטבעיים בשכבה הקרנית – NMF
פילגרין ולחות העור
במהלך התבגרותו של התא בעור, תנועתו לעבר השכבה הקרנית גורמת לצבירה של חלבונים לצורת "גרנולות". הגרנולות האלה קיימות בשכבה הגרנולרית של העור (מתחת לקרנית), והן מלאות בחלבון שנקרא פילגרין.
פילגרין מתערבב עם החלבון קרטין, בשכבת תאים זו, ומתקבל קומפלקס. הקומפלקס הזה מגן על הפילגרין מפני שבירה. כאשר התאים המתפרקים נעים לעבר השכבה הקרנית, אנזימים שוברים את הקומפלקס קרטין-פילגרין. הפילגרין נשאר מחוץ לקורנאוציטים (תאי השכבה הקרנית) והקרטין, בעל היכולת לשמור מים, נשאר בתוך הקורנאוציטים. כאשר תכולת המים בעור יורדת, אנזימים פרוטאוליטים מיוחדים שוברים פילגרין לחומצות אמינו חופשיות. חומצות אלה מתפקדות כגורמי לחות בעור.
חומצות האמינו החופשיות, בשילוב עם חומרים פיזיולוגיים נוספים כמו חומצה לקטית, אוריאה ומלחים, הקיימים כולם בשכבה הקרנית, ביחד כימיקלים אלו נקראים גורמי לחות טבעיים – Natural Moisturizing Factors או בקיצור: NMF. הם אחראים לשמירת לחות העור והם מושכים ומחזיקים מים – תכונה שנקראת היגרוסקופיות.
תכולת המים הנורמלית בשכבה הקרנית היא סביב 30%. השבירה הפרוטאוליטית (ע"י אנזימים) לחומצות אמינו מתרחשת רק כאשר העור יבש, כדי לשלוט על הלחץ האוסמוטי של העור והכמות של מים שהוא מחזיק.
יש פחות צורך בשבירת פילגרין במזג אוויר לח מאשר במזג אוויר יבש.
אם נסכם בצורה סכימטית את יצירת ה-NMF בעור, אז התהליך הוא:
1. בגרות והתפרקות של תאים אפידרמליים בשכבה האמצעית של האפידרמיס.
2. החלבון פילגרין מצטבר לגרנולות בשכבת התאים הגרנולרית.
3. הפילגרין הופך לקומפלקס עם החלבון קרטין, כדי להגן מפירוק פרוטאוליטי.
4. התאים מאבדים את המרכיבים הרגילים שלהם (אברוני התא) והופכים למעטפות חלבוניות מלאות בחלבוני
קרטין/ פילגרין הנקראים קורנאוציטים.
5. הקורנאוציטים נעים לעבר השכבה החיצונית ביותר של העור, השכבה הקרנית.
6. אנזימים שוברים את קומפלקס הקרטין/ פילגרין לפילגרין וקרטין.
בעת ירידה בתכולת המים בשכבה הקרנית:
1. אנזימים פרוטאוליטים משופעלים.
2. פילגרין מפורק לחומצות אמינו בודדות.
3. חומצות אמינו וכימיקלים נוספים יוצרים את גורמי הלחות הטבעיים בשכבה הקרנית.
4. הגורמים הללו מחזיקים מים בכדי ללחך (למיים) מחדש את השכבה הקרנית.
השלת תאי העור
השלה היא גורם חשוב נוסף השומר את העור חלק.
השלה היא התהליך האנזימטי של היפרדות הדסמוזומים, הקשרים החלבוניים בין הקורנאוציטים.
הפרדת הקשרים החלבוניים הללו גורמת להשלה טבעית של התאים מהשכבה הקרנית. בניגוד לתהליך יצירת חומצות האמינו מהפירוק הפרוטאוליטי של פילגרין, האנזימים הפרוטאוליטים האחראים להשלת התאים, מתפקדים בנוכחות שכבה קרנית לחה. אנזימים אלה ממוקמים בין התאים.
בהעדר מים, התאים לאמושליםבצורה נורמלית והתוצאה היא עור נוקשה, יבש, מחוספס, וקשקשי.
יש שיווי משקל פיזיולוגי בין הייצור של קורנאוציטים ובין ההשלה. ייצור מוגבר של קורנאוציטים (במחלות עור כגון פסוריאזיס) או השלה לא יעילה (מחלות עור כמו איכטיוזיס) מסתיימים בהצטברות תאים בשטח פני העור, ועור יבש ונוקשה. לעומת זאת, עור לח במידה נאותה – עובר השלה בריאה של תאים: אנזימים פרוטאוליטים שוברים את הגשרים החלבוניים (דסמוזומים), הקורנאוציטים מושלים והעור נשאר במצב תקין ובריא ללא יובש.
השומנים הבין תאיים ולחות העור
הגורם הנוסף האחראי לשמירת ה"גבול הטבעי" של העור, והעוזר לשמור על לחות העור וגמישותו הוא השומנים הבין תאיים. שומנים אלה יוצרים את הציפוי הרב שכבתי של הקורנאוציטים בשכבה הקרנית.
ליפידים אלה נגזרים מפירוק של התאים בשכבה הגרנורית של העור (בדומה למקורם של הגרנולות החלבוניות). מבנים ליפידיים מיוחדים הקרויים גרנולות למלריות משוחררות לתוך החללים החוץ תאיים של התאים המתפרקים.
יש גם שחרור של ליפידים מממברנות (קרומי) התאים הללו. שומנים אלה ששוחררו כוללים כולסטרול, חומצות אמינו חופשיות וספינגוליפידים.
צרמידים, סוג של ספינגוליפיד, הוא אחד מהליפידים העיקריים האחראיים ליצירת המבנים השומניים שנערמים בשכבות. ליפידים אלה לוכדים מים באזור ההידרופילי ("אוהב-המים") שלהם.
הציפוי החדש הזה של הקורנאוציטים שנוצר, מספק גבול בלתי חדיר למעבר מים מחוץ לשכבה הקרנית.
הוא גם מונע מגורמי הלחות הטבעיים מלהסתנן החוצה מבעד לשכבות העור.
יש ירידה חדה בשומנים הבין תאיים לאחר גיל 40 , ירידה המובילה ליותר פגיעות למצבי עור יבש.
הנה איור שמסכם את התהליך:
הליפידים הבין תאיים והקורנאוציטים המכילים חלבונים וגורמי לחות טבעיים משמשים יחד גבול יעיל כנגד אובדן מים, ואמצעי לשמירת לחות וגמישות של העור. הגורמים הללו מגנים על העור מייבוש ומתנאים סביבתיים קשים.
גורמים מגרים ונזק לשכבה הקרנית – הגבול של העור
הגורם העיקרי האחראי לעור יבש, קשקשי ומגורה קשור לאיבוד מים מהשכבה הקרנית.
אובדן מים זה נקרא אובדן מים טרנס – אפידרמלי – TEWL – trans epidermal water loss.
השכבה הקרנית מקבלת מים מהדרמיס ומעט מהסביבה. מים הופכים את העור לרך, חלק וגמיש.
מספר גורמים חיצוניים יכולים לגרום לאובדן מים טרנס אפידרמלי – TEWL. תכולת המים בקרנית משתנה בהתאם לרמות הלחות באוויר. חשיפה לקור, לרוח וללחות נמוכה גורמת ליובש בעור.
גורמים חיצוניים אחרים מזיקים לגבול, שיוצרת השכבה הקרנית – ע"י הרס החלבון קרטין, הסרת גורמי הלחות הטבעיים ופגיעה בשכבת השומנים. הגורמים אלה כוללים ממסים, דטרגנטים, שימוש מוגזם במים וסבון, וכימיקלים מגרים אחרים. חומרת הנזק תלויה בסוג ותדירות החשיפה לגורמים אלה.
חומר מגרה הוא כל גורם המסוגל לייצר נזק תאי אם העור נחשף אליו למספיק זמן ובריכוזים מספיקים.
לפעמים הנזק נראה רק לאחר חשיפה חוזרת ומתמשכת. כל מי שנחשף לכמויות מוגזמות של מרכיבי ניקוי ומים – צוותי בריאות, חופפים במספרות, עובדים בשירותי המזון, שוטפי כלים – עלולים לחוות שינויים קיצוניים בבריאות של עורם ובטבע העור.
גם מים הם חומר מעט "מגרה" (מגרה חלש)
חשיפה משמעותית או אינטנסיבית למים גורמת לאובדן גורמי הלחות הטבעיים מסיסי-המים וכן כמה מהליפידים המגנים על העור, מה שגורם ל-TEWL.
הרטבה עקבית של העור וחשיפה מוגזמת למים מסתיימת ב:
* חדירת יסודות זרים לעור
* סיכון לתופעות אלרגיה וקונטקט דרמטיטיס מגרה
* שינויים בסביבה האקולוגית הנורמלית של העור – שעלולים לאפשר גדילת מיקרו-אורגניזמים מזיקים לעור
גם סבונים וקלינזרים נחשבים מגרים במידה מסוימת
סבונים וקלינזרים נחשבים ל"מגרים קלים". הם מולקולות פעילות שתפקידן – הסרת לכלוך, בקטריות, שומני עור,
זיעה ותאי עור מתים. חשיפה חוזרת וארוכה לקלינזרים אלו מסתיימת בדנטורציה (הרס) של חלבוני עור, חוסר
סדר של שכבות השומן בעור, הסרת הליפידים הבין תאיים המגנים, אובדן גורמי לחות טבעיים וקוהזיה (צמידות)
ירודה בין התאים. הטמפרטורה של המים יכולה להוסיף לגירוי של העור ע"י הקלינזרים.
היא גורמת לספיגה מוגברת שלו בעור. יש הסרה גבוהה יותר של השומנים המגנים עם השימוש במים חמים.
התוצאה הסופית של שימוש ממושך במים ובדטרגנטים היא שינוי ביכולת העור להחזיק מים ועלייה ב-TEWL. עור יבש וקשקשי הוא פחות גמיש והתוצאה היא נזק לעור.
ישנם גם גורמים פנימיים שמוסיפים לנזק הנגרם מבחוץ. הם כוללים מחלת עור פעילה כמו פסוריאזיס, אקזמה, מצבי עור יבש גנטיים (איכטיוזיס), היסטוריה קודמת של מחלות עור (אקזמה של הילדות), עור רגיש ו/או גיל מבוגר. גורמים פנימיים אלה מגבירים את היובש בעור ומעלים את הרגישות לדרמטיטיס.
בסיכום, החשיפה לגורמים מזיקים, והתוצאה שלה – אבדן מים טרנס אפידרמלי – פוגעת בתפקודה של השכבה הקרנית כגבול, ומפחיתה את יכולתה להגן על העור כנגד השפעות הסביבה.
ככל שהקלינזר או הממס יותר קשה, או ככל שהחשיפה אל הגורמים המגרים ארוכה יותר, כך יש יותר הסרה של הליפידים המגנים, החלבונים, גורמי הלחות הטבעיים ואבדן מים. עם הירידה בנפח המים בעור, יש גם ירידה בתיפקוד של האנזימים האחראים להשיל את הקורנאוציטים. אם תכולת המים בעור היא פחות מ-10%, תפקודי ההשלה הבריאה ותפקודי הקרנית כגבול מגן – נהרסים. התוצאה היא עור יבש, קשקשי, סדוק ופחות גמיש – ואף פגיע למחלות עור.
