השפעת תרופות על הופעת פיגמנטציה
מדריך לקוסמטיקאית
לעתים, תרופות שנוטל המטופל שלנו גורמות לו להיפר פיגמנטציה. מעריכים, שבין 10% ל-20% ממקרי הפיגמנטציה באוכלוסייה קשורים לכך. מהן הסיבות? חלק מהמקרים מוסברים ע"י כך שהתרופה היא פוטו סנסיטיבית (מגבירות את רגישות העור לאור השמש). בחלק אחר, התרופה גורמת ישירות להתפתחות פיגמנטציה ממגוון סיבות, ומגוון מסלולים, גם בלי קשר לשמש. למשל, תרופות שגורמות להצטברות של מרבצי מתכת בעור או ליד כלי הדם. לעתים הפיגמנטציה שנגרמה ע"י תרופות היא דרמלית – חלקיקי פיגמנט או מתכות שחדרו לדרמיס ונבלעו ע"י מקרופאגים. פיגמנטציה דרמאלית כזאת היא מאתגרת לטיפול, היא לא תגיב לשימוש בתכשירים קוסמטיים. הזיהוי של פיגמנטציה דרמלית נעשה באמצעות הגוון והגבולות. גוון אפרפר כחלחל כהה וגבולות מטושטשים מאפיין את הפיגמנטציה בדרמיס.
ישנן תרופות ששייכות לשתי הקבוצות: הן גם – פוטו סנסיטיביות (ואז גורמות באופן עקיף לפיגמנטציה), וגם – גורמות באופן ישיר לפיגמנטציה.
בתרופות הפוטו סנסיטיביות, כמובן שיש להנחות את המטופל/ת לצמצם למינימום את החשיפה לשמש ולהגן על העור עם מקדם הגנה. ניתן לחדש את מריחת מקדם ההגנה באמצעות מקדם הגנה באבקה, שלא פוגע באיפור וניתן למריחה קלה ונוחה בכל שעה. זכרו, שתרופה פוטוסנסיטיבית גורמת לא רק לפיגמנטציה או להחמרת פיגמנטציה קיימת. בחשיפה לשמש היא יכולה לגרום גם פריחות ותגובות עור לא רצויות. פריחות כשלעצמן, גם הן גורם שמחולל פיגמנטציה.
לבסוף, יש גם תרופות שגורמות לעור להיות רגיש יותר. מה המשמעות של זה? הטיפולים שאנו עושים, גם לפיגמנטציה וגם למצבי עור אחרים, יכולים להיות מגרים. אם זה פילינג משמעותי, או שימוש בטכנולוגיה פולשנית כגון פרקשיונל RF, מיקרונידלינג ועוד. תרופה שגורמת לרגישות, צריכה להילקח בחשבון כאשר בונים אסטרטגיית טיפול. נרצה לבנות טיפול עדין מספיק, שלא יגרום סטרס עורי. זכרו, שגם סטרס עורי מחמיר פיגמנטציה. ברשימה הבאה מופיעות רק מס' תרופות שגורמות לרגישות עורית, הרשימה ארוכה יותר. לכן חשוב, שבטופס האנמנזה יופיעו כל התרופות שנוטל המטופל שלנו, ואנו צריכים לבדוק לגבי כל תרופה האם היא הופכת את העור לרגיש יותר, או כרוכה בסיכוי לפריחות וגירויים שאינם קשורים לטיפול אצלנו אלא כחלק מתופעות הלוואי הידועות של התרופה.
להלן התרופות הפוטוסנסיטיביות:
- אנטיביוטיקה:
טטרציקלינים (כגון דוקסיציקלין ומינוציקלין); קווינולונים (כגון ציפרופלוקסצין, לבופלוקסצין);
סולפונאמידים
- תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAIDs):
איבופרופן; נאפרוקסן; דיקלופנק
- תרופות נוגדות פטריות:
גריזופולבין; קטוקונזול
- 4. תרופות נוגדות פסיכוזה, חרדה ודיכאון:
אמיטריפטילין; כלורפרומזין; תרופות טריציקליות (כגון אמיטריפטילין): יכולות לגרום לרגישות יתר לשמש; SSRIs (כגון פלואוקסטין, סרטרלין): עשויים לגרום לפריחות עוריות או לתגובות אלרגיות.
- תרופות משתנות:
תיאזידים (כגון הידרוכלורותיאזיד) ; פורוסמיד
- תרופות לטיפול באקנה:
איזוטרטינואין (רואקוטן)
- תרופות לטיפול בסרטן:
5- פלואורואורציל (5-Fluorouracil, 5-FU); דוקסורוביצין (Doxorubicin); מיטומיצין (Mitomycin);
ציקלופוספמיד (Cyclophosphamide); מתיוטרקסט (Methotrexate); אלטרטמין (Altretamine)
תרופות שתורמות ישירות להופעת פיגמנטציה
+ תרופות שגורמות לרגישות עורית
לעתים, תרופות גורמות ישירות לפיגמנטציה, גם בלי חשיפה לשמש. להלן כמה דוגמאות עיקריות. ביניהם ציינתי גם תרופות שגורמות לרגישויות עוריות ולא ישירות לפיגמנטציה. בתרופה שגורמת לרגישות, חשוב להתחשב כאשר אנו מתכננים טיפול אגרסיבי או אינטנסיבי לעור, שיכול לגרות אותו.
- תרופות אנטיביוטיות:
סולפונאמידים: עשויים לגרום לפריחות עוריות, תסמונת סטיבנס-ג'ונסון, ורגישות לאור;
פניצילינים וצפלוספורינים: יכולים לגרום לתגובות אלרגיות המתבטאות בפריחות, גרד, ובמקרים חמורים אנפילקסיס;
מינוציקלין (ממשפחת הטטרציקלינים): יכול לגרום להופעת כתמים כהים בעור, במיוחד באזורים החשופים לשמש, כגון הפנים והידיים. הוא עשוי גם לגרום לשינויים בפיגמנטציה בריריות ובשיניים;
טטרציקלינים (כגון דוקסיציקלין ומינוציקלין): עלולים לגרום לרגישות יתר לשמש ולתגובות עוריות אחרות כמו פריחות.
- תרופות אנטי-מלריה:
הידרוקסיכלורוקווין וכלורוקווין: תרופות אלו עלולות לגרום לשינויים בפיגמנטציה של העור, במיוחד באזורים חשופים לשמש.
- תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAIDs):
נפרוקסן: שימוש ממושך בנפרוקסן עלול לגרום להופעת כתמים כהים על העור, בעיקר באזורים החשופים לשמש;
איבופרופן; נפרוקסן; דיקלופנק: עלולות לגרום לרגישות לשמש, פריחות, ובמקרים נדירים תסמונת לייל (תסמונת עורית חמורה).
- תרופות אנטי-פסיכוטיות:
כלורפרומזין – עלול לגרום להיפרפיגמנטציה ולרגישות לשמש;
תיאורידאזין: עלולות לגרום להיפרפיגמנטציה בעיקר באזורים החשופים לשמש ובאזורים של חיכוך.
- תרופות לטיפול באקנה:
איזוטרטינואין (רואקוטן): עלול להוביל לשינויים בפיגמנטציה, במיוחד אם נחשפים לשמש בזמן הטיפול.
- תרופות אנטי-פטרייתיות:
גריזופולבין; קטוקונזול: עשויות לגרום לרגישות לאור ולהיפרפיגמנטציה (בפרט בחשיפה לשמש)
- כימותרפיה וטיפולים אנטי-סרטניים:
תרופות מסוימות כמו בליאומיצין ודוקסורוביצין עלולות לגרום לשינויים בפיגמנטציה של העור.
הערה: בלי קשר לפיגמנטציה, תרופות כמו 5-פלואורואורציל ודוקסורוביצין: יכולות לגרום לתופעות לוואי עוריות חמורות, כולל פריחות, יובש, וכוויות.
- תרופות לטיפול בבעיות לב וכלי דם:
אמיאודרון: משמשת לטיפול בהפרעות קצב לב ועלולה לגרום להופעת כתמים כחולים-אפורים על העור, במיוחד באזורים החשופים לשמש.
- תרופות משתנות:
תיאזידים (כגון הידרוכלורותיאזיד): עלולים לגרום לרגישות יתר לשמש ולפריחות.
- תרופות לטיפול בסוכרת:
תרופות סולפוניל-אוריאה (כגון גליבנקלאמיד): עלולות לגרום לרגישות לשמש ולפריחות.
אנשי מקצוע יקרים,
התרופות שצויינו למעלה הן העיקריות. אולם ישנן עוד תרופות שמשפיעות על פיגמנטציה או רגישות עורית. פעמים רבות, המידע על כך לא כתוב בעלון לצרכן של התרופה. אבל כן מתועד מדעית. במידה ויש לכן התלבטות או שאלה, אנא היעזרו בצוות המקצועי של ביופור.